השטויות של אוהד

לכל התמונות שעולות מ"אלבום החיים" המשותף עם אוהד - מאז ילדותו ועד בגרות ו- לכולם מכנה משותף: ילד חמוד תכול עיניים, חייכן, שובב, שמעשי הקונדסות והשטות הם חלק ממנו, וממה שעשה אותו כל כך אהוב ומיוחד.

חנה, אמו של אוהד מספרת על הקושי שלה לחנך אותו:
אני שאמורה הייתי להיות אחראית על חינוכו ועיצובו, מצאתי את עצמי לא פעם נהנית ומתמוגגת ממעשים אלו, יוצאת למרפסת ופורצת בצחוק גדול, ואחר כך חוזרת לחדר, עוטה על עצמי ארשת רצינית ומתחילה במעשה החינוכי....


השובבות של אוהד הייתה מתוחזקת במידות בלתי רגילות של אומץ, ובביטחון רב שהוא לא יצטרך ל"שלם" על מעשי הקונדסות שלו.
מעשי השובבות נמשכו גם עם התבגרותו, אך כמובן קיבלו גוון של אישיותו התגבשת.
החיוך הכובש והמהפנט שאי אפשר היה לעמוד בפניו, טיעונים לוגיים (הזהרתי אותך, לא?) ומנות נדיבות של אינטליגנציה רגשית וחברתית ל"קרוא נכון" את היריב, עזרו לו תמיד.



טובה, דודתו של אוהד, מספרת:
באחת מארוחות הערב, בימי החופש הגדול, אוהד והדוד שלו זאביק, התנצחו כמו בפעמים רבות בעבר. נראה שהם תמיד נהנו מההתגרות ההדדית. גם בפעם הזו אוהד וזאביק, התערבו על דבר מה (אוהד היה "אלוף" ביכולת שלו לגרור את כל המשפחה להתערבויות, ולזכותו ייאמר שהוא עשה קופה "לא קטנה" ממהלכים אלו). אוהד כתמיד ניהל משא ומתן קשוח, עד שהתיש את היריב שהיה לרוב נכנע... בתום ההתערבות כהרגלם הלכו לבדוק "מי צודק" ומי "המנצח" בהתערבות. כאן התחוללה מלחמה לא קטנה, כאשר זאביק טוען, "אני צודק" ואוהד טוען "לא, אני צודק".

בשלב שבו הטיעונים הלוגיים של אוהד לא עזרו, ואחרי שהפעיל את שיטת ה"הפוך על הפוך", שיטת ההתשה, וזאביק הלך והתבצר בדעתו, החליט אוהד לעבור לטקטיקת האיומים. קודם לכן כמנהג האבירים, הזהיר אוהד את זאביק שהוא "הולך לשלם על הטעות הזו מחיר יקר" תוך שהוא מגניב מבט אל קערה גדולה מאד מלאה במים, שעמדה על השיש במטבח. זאביק קלט את המבט של אוהד בעיניו, ואמר לאוהד: "אתה לא תעז". בכיסי חולצתו ומכנסיו של זאביק, היה הפדיון היומי, היו צ'קים, חשבוניות ומסמכים חשובים הקשורים לעסק. עוד לפני שהסביר לאוהד... בשבריר שנייה ובמהירות האור, שפך אוהד את כל תכולת המים שבקערה הכבדה על זאביק, בתנועה המזכירה ריקון מי ספונג'ה מדלי.

זאביק הספיק רק מעט לסגת, כשאוהד צוחק את צחוקו המתגלגל, "שלא תגיד שלא הזהרתי אותך" הוא אמר, ובאותה נשימה, פורש את ידיו בתנועת החיבוק המסורתית ובא לחבק את זאביק, שעדיין מטפטף כמו שקית רטובה...

לקח זמן רב להירגע מהצחוק שהדביק את כולם, רגעים שזכו להיות מונצחים בעדשת המצלמה.
כזה היה אוהד, אהב ללכת על "כל הקופה", לקחת סיכונים, להילחם על כל מה שחשוב לו, להתערב ובעיקר לחוש מנצח. גדולתו הייתה בטקטיקות שנקט, טבולות במנות הגונות של חינניות, ווכחנות והמון אהבה.


פורים ותחפושות

אוהד אהב מאד את חג הפורים, שחל בסמוך ליום הולדתו, יום שבו אפשר להתחפש, לצחוק ולהשתטות ברשות (לא שבימים אחרים הוא נמנע מכך).

טובה מספרת על בחירת תחפושת באחד מערבי החג
בלילה שלפני פורים בשעה 20.30 התקשר אלי אוהד.

"תגידי", הוא אומר, "שמעתי שיש לך ארגז עם תחפושות, אני יכול לקפוץ אלייך לכמה דקות, לקחת תחפושת"?

הייתי המומה. לא רק מעצם העובדה שבשעה זו אין לו תחפושת בכלל, אלא שהוא נשמע היה די רגוע ובטוח, אפילו משועשע, שתמצא התחפושת, שגם תהא מותאמת למידותיו....

הוא הגיע, אופטימי כהרגלו, נבר והפך את כל תכולת המזוודה, שהייתה בעצם אוסף של פריטים ישנים, חבש את הכובעים, צחק בצחוק מתגלגל ומשועשע מעצם הנחת הפריטים הלא קשורים.

בשעה 22.00 בלילה הוא גילה בין הניילונים, שמלה ישנה של ערבייה, היא הייתה מקומטת ובעלת ריח של בגד ישן שאף אחד לא השתמש בו למעלה מ20 שנה...

הוא התעקש למדוד את השמלה, חבש פיאה שחורה ישנה ונדלק מהרעיון... "זהו, אמר, עכשיו רק תעשי לי ציצים וזהו"....


ציצים? איך בדיוק אני אעשה ציצים לילד?

"מצמר גפן", פסק הינוקא בלי לעפעף אפילו.

טוב אז נידבתי את שתי חבילות הצמר גפן שהיו בבית לטובת העניין, הכנסתי לגרב ניילון ותפרתי לבגד, אבל התוצאה לא השביעה את רצונו של אוהד. לא הוא אמר, "זה ציצי קטנים, אני רוצה גדולים!"

23.00 בלילה, תכולת המזוודה מפוזרת על הרצפה, אני גמורה מעייפות והילד מתעקש על ציצי גדולים. אני מתחילה לחפש גרבי ניילון ישנים, תופרת אותם, אך הם נמעכים ביחד עם הצמר גפן.... הילד דורש השתלה רבתי, ואני מנסה, לא בהצלחה רבה, להפוך גרביונים ישנים למשהו שיהיה דומה לסיליקון של פמלה אנדרסון .אני מנסה לשכנע אותו שהגודל מספיק, אבל הוא, ככל שהשעות עוברות, מתמלא יותר ויותר אנרגיות, ואיתן הסטנדרט...

בשלב הזה כשכל בני הבית כבר ישנים, אוהד מתחיל לחפש בבית, חלופות אלטרנטיביות לגרביים. אחרי שאני מסבירה לו שאין דרך לתפור לשמלה את האשכוליות הכבדות, אותם הביא מהמטבח, הוא חוזר עם כרית הנוי של הסלון, "מה יש בפנים, הוא שואל אותי"?

אמצע הלילה. הספוג של כרית הנוי, עושה דרכו לשמלה המתפקעת. אני מתבוננת בו לובש שמלה עם פרונט מרשים ביותר.

הא? אני סופקת כפיים, מתבוננת בעיניו, מחפשת את האושר שיהווה תמורה הולמת למציאות ההזויה זו, "נו מה אתה אומר"?

-"זה לא מספיק גדול הוא אומר"....

"אני לא מפרקת עוד כרית", אני אומרת לו, ו"חוץ מזה אין מקום להכניס מטבע, השמלה מתפקעת, יש לה ריח נורא, ובגלל הגודל, הציצי שלך נופלים כבר"...

יופי, אז עכשיו זה מתאים...



אוהד נהנה מאוד מתשומת הלב בתחפושת הנשית, לכן החליט לאמץ את הרעיון גם בשנים הבאות. בתחפושות אלו, הפתיע אוהד פעמים רבות, גם את חבריו וקרוביו שלא תמיד הצליחו לזהותו.


בגיל 11 התחפש ל"פרחה": לבש חצאית מיני קצרה, חולצת בטן. חבש פאה והתאפר. כמו בפעמים קודמות, גם הפעם אוהד נכנס מייד ל"דמות". הוא יצא לרחובה הראשי של נתניה והחזיק בידו, כחלק מהתחפושת סיגריה.

תוך כדי שוטטות הוא ראה את סבו יושב בבית קפה עם חברים. ללא היסוס פנה אליו וביקש אש לסיגריה. סבא מיקי, שראה לפניו נערה צעירה מאד המבקשת אש לסיגריה החל מייד להטיף לה מוסר ולדבר על ליבה שלא תעשן בגיל כה צעיר. סבא מיקי לא זיהה ש"הנערה הצעירה" העומדת לפניו היא למעשה נכדו האהוב אוהד.

מה רבה הייתה תדהמתו, כש"פרחה" נתנה לו נשיקה מצלצלת על הלחי.



מתיחות

מיד אחרי פורים מגיע תאריך נוסף שאוהד אוהב: אחד באפריל. בעצם, אוהד לא צריך תאריך מיוחד כדי "למתוח" את החבר'ה.

בצבא, למשל, הכין אוהד פעם טופס המחייב "בדיקת לחץ שבועית" למטפים ביחידה. הטופס יועד ותוכנן עבור חייל חדש שהגיע לצוות (שרק לאחר שמילא את הטופס כולו זכה לגלות שהטופס הוכן במיוחד בשבילו...)

לאחר השחרור של אוהד, גילה מישהו מאנשי הצוות החדשים את הטופס, והיה בטוח שמדובר בטופס אמיתי שכבר זמן רב שוכחים למלא כהליך שבשגרה...



מתיחה נוספת מסופרת על ידי יורי:

היציאה לקורס הקצינים הלכה והתקרבה, ומהתחום היו צריכים לצאת ארבעה חיילים - מספר גדול ולא כל-כך שגרתי.

כל אחד מהחיילים המועמדים לצאת (שלימים הפכו קצינים ואחד מהם אף החליף את אוהד בתפקידו הצבאי) היה מודאג שברגע האחרון תקטן כמות ההקצאות והוא לא יצא לקורס, כפי שאכן קרה מידי פעם.

ואז הגיע התאריך הנהדר של האחד באפריל - העיתוי של קורס הקצינים הממשמש ובא לא יכול היה להיות טוב יותר. אוהד עשה כמה טלפונים לחברים, כולל לשלישה שעמה היה ביחסים טובים, וארגן משלוח מייל "רשמי" מגורמי משאבי האנוש ביחידה המבשר על קיצוץ התקנים לשניים במקום ארבעה.

מובן שאוהד גם דיבר עם כמה מחבריו הקצינים הבכירים יותר שהיו המפקדים של החיילים המדוברים, על- מנת שיעמידו פנים שהמייל שנשלח הוא נכון. והחיילים המסכנים! הם רצו כעכברים ממפקד אחד לשני וניסו להבין את ההיגיון שמאחורי רוע הגזירה.

רק אחרי כמה שעות - אוהד סיפר להם שמדובר במתיחה של האחד באפריל.

זו הייתה מתיחה מצוינת - החיילים החליפו צבעים לפי צבעי הקשת, אוהד הסתתר עד שכולם נרגעו. הכעס נמוג מיד, כי על אוהד אי אפשר היה לכעוס.

מאת: יוחאי, קצין כ"א
אל: דקלה, שלישת היחידה
תאריך: יום ראשון, 1 באפריל 2007

הי דקלה,
כפי שדיברנו טלפונית, יש בעיה עם ההקצאות להכנה.
מספר ההקצאות שיש ליחידתכם ירד ל- 2 (מתוך ה- 4 שהוקצו לענף טכנולוגיות).
מבקש לקבל שמות שני החיילים שיצאו עד סוף השבוע הקרוב.
מצטער על ההתראה הקצרה..


מאת: דקלה, שלישת היחידה
נושא: ירידה בהקצאות ליחידה לקק"צ מחזור מאי

הי חברה,
אני ממש ממש מצטערת, אבל באמת שאין ברירה.
בכל מקרה, הובטח לנו ע"י המטה שמי שלא יצא למחזור הקרוב - יצא בוודאות למחזור הבא.
אוסנת/סבסטיאן/אקלר - מבקשת לקבל שמות עד יום רביעי הקרוב.
חג שמח וכשר,
דקלה, סגן
שלישת היחידה



"להריץ קטעים" עם החברים הטובים מהצבא - אין טוב מזה. לסיום, 3 סרטונים שהכינו כמתנת פרידה לסבסטיאן, חבר שעזב את היחידה.










חזרה לתחילת העמוד